Bookmark and Share

לאהוב לסלוח ולקבל את עצמך מחדש

HTML Editor - Full Version

לאהוב, לסלוח ולקבל את עצמך מחדש

זהו סיפורה של מ. בת 28 בחורה אמיצה שעזבה את מרוץ חייה ויצאה למסע על מנת למצוא את עצמה ולגלות מה עושה לה טוב בחיים.

 

מ. הגיע אליי לטיפול לאחר מסע בעולם שארך מספר שנים, מסע שהוביל אותה לתוך עצמה, בו היא גילתה על עצמה דברים רבים שהפריעו לה לעשות שינוי בחייה. עם שובה לארץ היא חיפשה יד מכוונת, תמיכה נפשית, ומטפל שיעניק לה – לראשונה בחייה - כלים שיעזרו לה לשנות דפוסים בתוכה על מנת שלא תחזור על אותן טעויות שעשתה בעבר.

 

בפגישתנו הראשונה מ. תיארה בפני כי "יצאה לחופשה ארוכה ממרוץ החיים", המרוץ שגמר אותה כך היא תיארה. היא אפסנה את חפציה, נפרדה ממקום עבודה ששאב ממנה המון כוחות ואנרגיה ושמה קץ למערכת היחסים המורכבת שניהלה. היא הרגישה שהיא מאבדת את עצמה בין העבודה, הריצות והמחויבויות. היא חשה שהפסיקה לנשום מזמן.

 

כאשר שאלתי אותה במהלך המפגש, מה גרם לה לעשות צעד כזה קיצוני, מ. סיפרה שהייתה במערכת יחסים מאוד רצינית, עמוקה ומורכבת עם בן זוג שרצה להביא ילדים לעולם. היא הבינה שהיא לא מוכנה לשלב הזה בחייה ולא בטוחה בכלל אם היא יכולה ללדת בעקבות תאונה קשה שעברה בעבר.

 

שאלתי את מ. מהיכן שאבה את האומץ והכוח לעזוב את כל מה שהיה לה לטובת הלא נודע? הרי מרביתנו מעדיפים להישאר במקום הבטוח על פני לקחת סיכון וליצור שינוי שאינו ידוע מראש.

 

מ. אמרה שלא היה לה מה להפסיד. היא הרגישה שהיא מיצתה את הקשר הזוגי, את העבודה ובעיקר את המרוץ במבוך העכברים. היא הרגישה שמרוב מחויבויות היא לא מכירה את עצמה ולא יודעת באמת מה היא רוצה לעשות בחייה, חשה שהכול סוגר עליה והיא חייבת למצוא את השקט שבתוכה כדי לדעת מה נכון עבורה בחייה.

מ. המשיכה וספרה: "קניתי כרטיס טיסה ויצאתי לדרך חדשה. עברתי בין מדינות רבות, התאכסנתי באכסניות שונות, זכיתי להכיר אנשים מדהימים ובין לבין ישבתי עם עצמי כדי לעבד את מה שעברתי בשנים האחרונות בחיי. האם לזה ייחלתי? היו לי הרבה רגעים של בכי, עצב, כאב, בדידות . הרשתי לעצמי להתפרק ולפרוק את כל מה שיש בליבי. שאלתי את עצמי, האם לשם כך הגעתי לעולם?

מ. נשמעה כואבת, עצובה ומוצפת. המרחב הטיפולי שנתתי לה  והעדר השיפוטיות אפשר לה להיפתח ולשתף אותי בגילויים שגילתה על עצמה .  

 

היא המשיכה וסיפרה כי במהלך המסע שהתה לפרק זמן על אוניה. התחלתי להאזין לעצמי בפעם הראשונה. הרגשתי שאני בהדרגה מצליחה להתנתק מהמרוץ לחיים ומצליחה ללמוד מהשקט ומי מה דרוש לי".

עצרתי את מ. ושאלתי אותה, האם היא מרגישה שהיא ברחה מהחיים שהיו לה? ומה גילתה שם שלא הצליחה לגלות כשהיא בתוך מרוץ החיים?

מ. השיבה "גיליתי שמעולם לא סלחתי לעצמי ולא התאבלתי על כך שאיני יכולה להביא ילדים לעולם. הרגשתי שאני לא אישה, היות ואני לא יכולה להרשות לעצמי ללדת, הדבר הכי טבעי לאישה. והלחץ שחשתי מבן הזוג שיתק אותי ולא הבנתי מדוע אני כל כך כועסת עליו, על החיים, על התאונה שעברתי ולא יכולתי להרשות לעצמי להתפרק לידו כדי להבין זאת. לידו הייתי צריכה כל הזמן להיות חזקה, מתפקדת, מצליחה. עכשיו, כשאני רחוקה מכולם, אני יכולה לאבד שליטה."

 

בשלב זה של הטיפול, ביקשתי ממ. לעצור לעצום את העיניים, להניח את שתי כפות הרגליים על הקרקע ולהקשיב לנשימה שלה. הנחתי אותה כיצד לנשום נכון, בעודה ממשיכה לבכות ולכאוב, הסברתי לה שמותר לה לתת לגיטימציה לכל מה שהיא חשה, הן בגופה והן בנשמתה. הסברתי לה שהנשימה הוא הכלי הבסיסי שדרכו היא תלמד לשחרר את עצמה בכל ההיבטים. זה אחד מהכלים החשובים ביותר על מנת להחזיר את עצמנו למהות שבתוכנו. בעודה מ. נושמת הסתכלתי עליה ועל גופה, בחנתי היכן הנשימה נעצרת בתוך גופה, היכן היא משוחררת והיכן היא מתכווצת וכל זאת על מנת להבין כיצד ניתן לעזור לה. הנשימה מהווה שיקוף של מצב תודעה ושל היכולת של האדם לחדור ולהתבונן בתוכו על מנת להביא לריפוי פנימי.

 

כאשר מ. פתחה את עיניה והרגישה שהיא מוחזקת טוב יותר. היא המשיכה בדבריה והרחיבה : "גיליתי שלמדתי מהוריי להסתפק במועט, לוותר על עצמי, על רצונותיי ועל רגשותיי. זה העציב אותי מאוד ששנים אני לא בקשר עם עצמי. לאחרונה חזרתי לארץ וגיליתי ששום דבר לא השתנה כאן ושאני רוצה חיים אחרים, חיים בהם יש לי זכויות, רגשות, בחירות ועוד. זו הסיבה שבגללה פניתי אלייך לטיפול".

 

הסברתי למ. שהבחירה להגיע לטיפול היא למעשה דרך להעניק לעצמה אפשרות לרפא פצעים מהעבר שמעכבים אותה מלהיות מי שהיא באה לעולם. הסברתי שזהו גם מסע שאורך זמן ודורש מחויבות של המטופל לעצמו על מנת להשיג את המטרות שחשובות לו. במסגרת המסע אליו נצא יש באפשרותה ללמוד על עצמה, על עברה, על הדפוסים שמנהלים אותה, ללמוד לנשום נכון ובעיקר ללמוד לתת לגיטימציה למי שהיא, ללא שיפוט במרחב בטוח ושקט.

 

הסברתי למ. שלא מספיק להתבונן ולהבין מה היא עברה, חשוב בתוך קשר טיפולי לאפשר לקשת הרגשות להתקיים, לאפשר לגוף, לנפש, למח, לתחושות להתאחד. ללמוד להישען לאחור ולאפשר לכל החלקים הפנימיים להשמיע את קולם ולהחזירם לחיים. את כל זאת ועוד ניתן לקיים בתוך קשר טיפולי מיטבי שמהווה דמות לחיקוי שלרוב לא הייתה בחייה.

 

שאלתי את מ. מה הדבר הכי חשוב לה כרגע, והיא פרצה בבכי ואמרה "אני רוצה ללמוד לסלוח לעצמי על כך שאני לא אוכל להיות אישה כמו כל הנשים, לסלוח לעצמי על שנים בהם לא הייתי שם עבורי, ללמוד לחיות לצד התהליך ולבנות את חיי באופן שבו אני לומדת לאהוב את חיי".

 

כמטפלת אינטגרטיבית בעלת ניסיון עשיר, התרגשתי מאוד להקשיב לדברים בהם שיתפה אותי מ. שמחתי שהיא פנתה אליי לעזרה על מנת שנמשיך יחד את המסע הפנימי שלה לגילוי "העצמי שלה" כאן בארץ.

 

אנחנו היום נמצאות בעיצומו של תהליך מרתק בו מ. ממשיכה להקשיב לליבה, מתאמנת בלנשום נכון ולומדת לתת לגיטימציה לרגשותיה.  מ. יוצרת קשר עם חלקים שבתוכה שמזמן לא הייתה עימם בקשר, כמו למשל הילדה שהייתה. לצד הנשימות נעשה שימוש גם בכלים טיפוליים נוספים –המשלבים ציור, כתיבה, מוזיקה, תנועה - על מנת להתמודד עם רגשותיה ולבטא אותם.

 

לאחר מספר מפגשים, מ. שיתפה אותי שלראשונה היא למדה לחיות עבורה ולא עבור אף אחד אחר. "זה כל כך שונה ללמוד להעניק לעצמך ולא לאחר. למדתי להקשיב לקצב שבתוכי וגיליתי שהוא איטי, רך, אוהב ושקט".

 

זה התהליך של מ. ושל כולנו, כולנו צריכים ללמוד לאהוב, את מה שיש ומי שיש בתוכנו, ממש כפי שאנחנו, ובדרך ללמוד לסלוח לעצמנו על הזיכרונות שבהם אנחנו לא היינו קשובים ונאמנים לעצמנו לאורך החיים.

 

טלי כנפי

מטפלת אינטגרטיבית

www.spiralarose.co.il